“שבנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית, בעיר העתיקה…” 19 שנה לאחר נפילת הרובע היהודי, נכפתה עלינו מלחמה, ובה זכינו לשוב על מקום קודשנו. 19 שנה אחרי פשע הגירוש, נכפתה עלינו מלחמה, ושבנו לחבל עזה.

אחרי 19 שנה, שבנו לאדמותינו. במלחמה איומה, שהתחילה בהתקפה רצחנית מצד אותם אלו שהיה מי שחשב שנחיה לצידם בשלום ושהגירוש יקדם את אותו השלום המדומיין. למרבה הצער, עדיין אין לנו את האומץ להכריז שאלו אדמותינו ואנחנו חוזרים אליהם באופן מלא - להתיישב, להפריח את החורבות, שצחוק של ילדים יתגלגל במקום בו שיגרו טילים מגני ילדים.

אבל שבנו.

וכמעט בלי שנשים לב, במקום אחר, נמחתה חרפת הגירוש מעלינו. הגירוש המוכר הוא מגוש קטיף, אבל בתוכנית ההתנתקות היו כלולים גם ארבעה ישובים מצפון השומרון: חומש, שא-נור,גנים, וכדים. במשך שנים התנהלה בשטח הישוב החרב חומש ישיבה, ישיבת חומש, ואף נוהל קמפיין “חומש תחילה” לשיבה לחומש. והממשלה הנוכחית, 18 שנה אחרי הגירוש, תיקנה את חוק ההתנתקות, וביטלה את האיסור לשהות בשטחי צפון השומרון. ומסתבר, שזה לא היה מהלך יחצ”ני בלבד. השר בצלאל סמוטריץ’ בשבוע שעבר השלים את המהלך, בכך שביחד עם עוד ישובים רבים שאושרו - אושרה באופן סופי הקמתם מחדש של גנים וכדים, לאחר שכבר לפני כמה חודשים אושרו חומש ושא-נור.

חרפת הגירוש בצפון השומרון, נמחתה.

חזרנו לחומש, לשא-נור ולכדים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

וכשם ששבנו לצפון השומרון, עוד נשוב לגוש קטיף ולחבל עזה כולו.

ומעבר לכך… בסרטון מפורסם מגירוש גוש קטיף, מבית הכנסת של נווה דקלים, בתשעה באב תשס”ה, רואים את הקהל בשירה, מתוך כאב עצום - “שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך”. לצערי, כדי למצוא את הסרטון נאלצתי לצפות בכאב בסרטונים רבים מהגירוש. לבסוף, הסרטון שמצאתי באיכות גבוהה יחסית נמצא כאן

אז, אסיים כשאני מצטרף לאותה התפילה.

“שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך”.